ליווי והדרכה רוחניים

הטקס כולו הוא יוזמה חברתית שנעשתה על ידי בהתנדבות מלאה.

הוא מוגש ומוסבר כאן כולו לפרטי פרטים וללא עלות.

מניחה בקשה ממני אליכם- קחו את הטקס והתברכו בו על כל מה שתחליטו לאמץ מתוכו רק אנא עשו זאת  בהתנדבות מלאה. כך ניתן להעביר הלאה את הדבר החשוב הזה ששמו יוזמה חברתית שמאפשרת חיי קהילה פוריים ומכבדים לחיים איכותיים שלנו עם זכרונות קולקטיביים ואישיים בנושא השואה והגבורה.

ב 11.4.2018 הועלה על במת גן-הבנים שבפרדסיה טקס זה בנושא עוצמת רוח-האדם. 

הפקתי אותו  לפרטי פרטיו המרובים בהתרגשות ונחישות לעסוק באופן אחר בידוע. 

החיים כיום רצופים התמודדויות אישיות של התפתחות ושגשוג בצד חדשות מטלטלות ללא הרף. ראיתי בטקס הזדמנות נכונה וראויה להפיח בכל אחת ואחד את עוצמתו האישית על ידי הבאת עוצמות רוח-אדם לקדמת במה, מתוך סיפורה של שואת היהודים במלחמת העולם השנייה. לעשות שימוש בזכרון השואה והגבורה במימדים חשובים של זיכרון לשם התקדמות והענקת תקווה ואמונה ביכולות אישיות ומשותפות. הייתה שם הבנה ברורה שעוצמה שכזו שוכנת, בגודל וטיב יחודיים ואישיים, בכל אדם, ושלא תמיד אנחנו זוכרים אותה או מייחסים לה חשיבות ומשתמשים בה.

חויותי מטקסי יום הזכרון לשואה ולגבורה, היו תמיד כאלה שהשאירו בי תחושות קשות. כאלה של הרבה כאב, עצב ותסכול. כאלה שמלכתחילה היו איתי כשהגעתי לטקסים אילו. האם אפשר אחרת? לכאוב ולזכור אבל להתעצם ? השאלות הללו הניבו את הטקס.

מביאה אותו כאן, עבור כל מי שבוחר לראות בו הזדמנות.

מה תמצאו בדף זה ?
בחלקו הראשון נמצא מה שעמד מאחורי הטקס ובתוך ליבי. בחלק השני מפורט הטקס על כל מרכיביו.
 

השואה היא חלק בלתי נפרד מחיי ומצאתי עצמי מכריזה עליה, לא פעם, כעל המעצב הראשי של מי שאני בעולם.

טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה הפך להיות חלק מחיי היומיום שלי בשנה האחרונה באינטנסיביות שונה. במהלך הכנתו שהיתי, לראשונה מזה עשרות שנים, בתוך הזכרון עצמו. צלילה אל מעמקי החשיכה. שוב. היו לי הזכות וההתרגשות להפיק אותו במקום מגוריי, פרדסיה, על כל נימי-נימיו. הרגשתי שיש צורך להגיש מעוררי-זיכרון שונים מהמקובל. כאלה שמותאמים לחיים המהירים ומלאי המידע שאנחנו חיים בעידן המודרני, כמו גם בהתאמה לאוכלוסיות מגוונות הנחשפות אליו. נוצר עבורי צורך עמוק לקחת את נושא הטקס הזה ולבדוק איך ניתן להעצים את הנוכחים ואת כל העוסקים במלאכה בדרכים שתאפשרנה לזיכרון להיזכר בעוד אופן. 

 

ונשאלה שאלה מרכזית: בשביל מה הזיכרון ?

לא לשם נזכור ולא נשכח בלבד, ולא לשם נזכור ולא נסלח, אלא לשם נזכור כדי שנצמח. עוצמת רוח-האדם. זה השם שניתן לערב משמעותי ועמוק שדן בדיוק בזאת.

טקס, אלטרנטיבי משהו, שקרם לו עור וגידים בנחישות ורצון. לעוצמת רוח-האדם שנכחה בזמן השואה, והעניקה ליום הזה את תוספת הגבורה, נחשפתי מעצם המשפחה בה גדלתי. הורי שניהם היו ניצוליה והיוו תמיד דוגמא מעוררת פליאה של דור הנפילים הזה.

הטקס על כל מרכיביו:

זהו טקס שמהותו היא עבודה משותפת עם בני נוער. זהו בעצם הטקס שלהם. הם עושים אותו ביחד עם המפיק/ה ונמצאים במקומות מרובים בתוכו. הם דור ההמשך והעתיד ולפיד השימוש בעוצמת רוח-האדם הועבר כבר אליהם. זו הזדמנות מרגשת לראות אותם משתמשים בעוצמתם האישית והקבוצתית. התחלתי את עבודתי איתם כארבעה חודשים לפני הטקס כדי לשמוע את בקשותיהם ועצותיהם לגבי מהלכו ותכניו ואכן העלו רעיונות משובחים ששולבו בטקס.

הבטחתי לעצמי שכל מפגש איתם, ולא משנה כמה מהם הגיעו אליו, יתן להם משהו לחייהם שמחוץ לטקס.

ההחלטה לעבוד עם הנוער ,מהשלבים הכי ראשוניים של הטקס, הביאה איתה סיפוק מרחיב אופקים ויצרה קבוצה שעבדה ביחד לשם מטרה משותפת והצליחה. המלצתי הכנה היא להכין את הטקס עם נוער משכבות גיל של כיתות י'א וי'ב בלבד. הנוער והילדים הצעירים יותר נחשפים די והותר לנושא מורכב זה.

 

הכוונה הייתה להגיש לקהל טקס בנימה  אינטימית, למרות גודל קהלו וגודל המקום בו התרחש. כדי לתמוך בזה נבחרה מנחה שתפקידה היה להיות גם "מבוגר אחראי" על הבמה. וכך אם מישהו נזקק לעזרה, תמיכה או כל דבר אחר היא הייתה שם לעשות זאת.

 

מה שהוסיף ותמך ברצון לאינטימיות היה סידור הבמה.

במרכזה הונח שטיח סלון ביתי, עליו 3 כסאות מרווחים/כורסאות ומנורת-רגל גבוהה. בירכתיה -7 משואות קרובות לגב הבמה במרחק שהתיר מהנדס הבטיחות בשל סכנת-אש. וכן סידור כסאות-הקהל. במקום סידור בשורות נבחר סידור "חצי גורן", עד כמה שהשטח איפשר. ועוד על הבמה היה הגב שלה שהכיל:​​

  • מסך עליו מצגת מותאמת לכל הנעשה על הבמה בזמן אמת שהופעלה על ידי יוצרה.

  • כרזת ענק ובה עולה חדש ניצול שואה עם מספר על היד קוטף תפוזים בפרדס.

  • כרזת ענק ובה כתוב נושא הטקס ופרחים שצבעם צהוב ובעיקר כתום.

  • הפרחים כמו נוזלים מהתפאורה האנכית, שם הם לא בחיים, ומתגלים שוב
    למרגלות הבמה עם שפע אדניות עץ מלאות בפרחים בעלי גוון ורוח דומה,
    אך הפעם הם חיים ורעננים.

מוזיקה:

כרבע שעה לפני תחילת הטקס, הושמעה מוזיקה מותאמת שנבחרה בקפידה לשם כך, ברקע.

מה שניתן למצוא ביוטיוב בר שימוש וכן אם יש לכם נגישות לחומרים אחרים באישור. הפסקתה של המוזיקה היוותה סימן לקהל לקשב. מוזיקת-הרקע ליוותה גם אנשים בעלותם וברדתם מהבמה, כדי שלא לייצר מרווחי-זמן לקהל בלא כל התרחשות. ואז המנחה פתחה את הטקס ובקשה מהקהל לעמוד על רגליו.

"נזכור" מאת אבא קובנר היה הראשון. נבחר לשמש חלופה לתפילת היזכור הידועה. הקריא אותו נער מתנועת הצופים תוך כדי הורדת הדגל לחצי התורן. עבדנו ביחד על הקריאה תוך שימת דגש מהם הדברים שעבורו אישית הם המשמעותיים ביותר ואיך לאפשר לזה להגיע אל הקהל.

השלב הבא מבקש מכם לבדוק האם תרצו שתהיה תפילת "קדיש" ותפילת "אל מלא רחמים" ? אם כן, מי הוא הנושא את התפילות הללו ? והוא זה שמוזמן לבמה ע"י המנחה.

בשנה שעברה נפטרה נאוה סמל ובחרתי אחד משיריה ושמו "מדברית". בעבודת צוות מרגשת עם המנהל המוסיקאלי של חבורת-הזמר המקומית, המילים הולחנו והועלו על במת הטקס. וזו הזמנה לבדוק מיהם האנשים ברוכי-הכשרון אליהם אתם יכולים לפנות ו"להרים" פרוייקט דומה עם מילים שתמצאו לנכון להביא לכדי הלחנה וביצוע. הזדמנות להפגין עוצמה מסוג נוסף על במת הטקס ולשתף חושים נוספים במתרחש.

מי הם האנשים המובילים את קהילתכם? האם ירצו לומר מילים מכוונות לערב שכזה? זה הזמן להעלותם לבמה. זה יכול להיות מנהל/מנהלת מוסד או ארגון, ראש מועצה/עיר וכדומה.

משואות הזכרון שהודלקו היו שבע. שש לזכר כל אחד מהמיליונים והשביעית לכבוד עוצמת רוח-האדם.

ההדלקה שלהן פוזרה בין המרכיבים השונים של הטקס, מתוך שיקול לאפשר לקהל לעכל את הנאמר ונעשה אצל כל אחד ממדליקי-משואות הזיכרון. מדליקי המשואות היו מתנדבים.

מספר נקודות בעלות חשיבות עבורי ולפיהן פעלתי:

  • בני דור ראשון המבקשים להדליק משואה נענו מיידית ובתודה.

  • הרכב מגוון של מדליקים. ז"א בני דור ראשון, דור שני, דור שלישי, נציגים מניצולי השואה מצפון אפריקה ולא רק מאירופה וגם אנשים שלכאורה לא גדלו עם קשר משפחתי לשואה אך נושאים את צריבתה בליבם.

  • כל אחד ממדליקי המשואות נשאל אם יסכים לעלות לבמה עם נציגי דורות משפחתו. הוכחה מיידית לקיום העוצמה והעברתה מדור לדור. היו מביניהם שעלו מלווים ארבע דורות של משפחתם לבמה. מרגש ומרטיט.

  • כל אחד מהמדליקים התבקש לכתוב קטע קצר לפי רצונו ויצירתיותו הקשור לעוצמת רוח-האדם בהקשר של השואה. עבדתי עם כל אחד מהם על הנוסח ועל ההקראה כדי להקטין התרגשות ואי הבנות בזמן הטקס עצמו.

    וזהו הזמן למשואה הראשונה.

מספר מרכיבים בטקס נוצרו לשם המחשה לכמה שיותר חושים של עובדת העברת עוצמת רוח-האדם מהשואה ועד היום.

מרכיב, לו קראתי, עבר,עבר עתיד, נכנס כאן לטקס: פעמיים לאורך הטקס היה החלק הזה. פעם אחת על ידי נערה ובשניה- נער. ביושבם על הכסא הראשון (מבין השלושה שבמרכז הבמה), הקריאו קטע בגוף ראשון על אדם שהיה בשואה ולא שרד אותה והפגין את עוצמת רוח-האדם. בחרנו את אתי הילסום ואת מרדכי אנילביץ'.

ואז עברו אל הכסא האמצעי והקריאו בגוף ראשון קטע על ניצול שואה ששרד, עלה ארצה ומת בה. נבחרו רחל הילר וארנו שפיגל.

ואז עברו אל הכסא האחרון ושם סיפרו על עצמם. מי הם ובאיזה אופן הם מצאו שעוצמת רוח-האדם התגלמה בהם.

בזמן הדבר הזה בגב הבמה במצגת הייתה שיקופית ובה 3 תמונות. שתיים ריקות והשלישית, לפי המיקום על הכסאות שעל הבמה, תמונתו של הדובר.

ובתמצית, 3 דוברים בתוך קול אחד, בגוף ראשון של המבצע/ת:
עבר – יהודים שניספו

עבר – ניצולי שואה שעלו ארצה ובה סיימו את חייהם

עתיד – הנערה/נער שהקריאו את כל המרכיב הזה בטקס

קטע המחול:

בטקס שלנו שולבו בנות מחוג המחול בישוב. בשל מצב מאתגר אליו נקלעו הבנות, קבלנו בפועל הוכחות לעוצמת רוח-האדם מעצם העובדה שהעלו קטע מחול שאת הכורואוגרפיה שלו הכינו בעצמן כמו את בחירת המוזיקה (נתן גושן המופלא עם "יודע") והחלטת התלבושות. קטע המחול, שעל פניו הרגיש לי כלא נכון לשילוב בתחילת תכנון הטקס, התברר כאלמנט מקשר ומגשר של הנושא ברבדים נוספים עבור הקהל. האם יש לכם קבוצת-מחול שכזו או דומה לה? ואולי זו קבוצת-מחול של אנשים בוגרים, העושים זאת להנאתם? כולם מתאימים ביותר להכין קטע מחול יחודי.

אלמנטים נוספים שולבו בטקס:

כך למשל חבורת הזמר המקומית, בנוסף ל"מדברית" של נאוה סמל, שרה את גרסתה ל"ים הרחמים" המצמרר של קובי אפללו.

מרגע תחילת העבודה עם בני-הנוער צילמתי אותם והם את עצמם בכוונה מראש ליצור קליפ קצר המלווה את התפתחות היצירה של הטקס. הקליפ, הוכן על ידי איש מקצוע משובח והוצג על המסך שבגב הבמה כחלק מהמצגת. הוא הוצג על ידי המנחה, במילים מעוררות סקרנות, טרם הקרנתו.

שירת התקווה בחתימת הטקס: כל משתתפי ויוצרי הטקס הוזמנו לעלות לבמה ולהתרגש בשירה משותפת עם הקהל.

הטקס, כאמור, נרקם מתוך רצון אישי עמוק שלי להפעים ולהעצים לבבות ולא רק לפצוע אותם עוד יותר בהקשר הבלתי אפשרי והבלתי נתפס של השואה. במידה ומשהו כאן מתאים לכם, אנא קחו אותו והגישו לקהלי-היעד שלכם.

הכל, מבחינתי, ניתן בלב רחב ומתוך רצון לפזר ריפוי רחב ככל שניתן על פציעות השואה שקיימות מאז ותהיינה, כנראה, קיימות גם בעתיד.

ענת