בדרך כלל אני חלזונית ובטח כשאני יוצאת. זה אומר שאני לוקחת חפצי- בִּיּוּת ודאי, כמו כל מערך צחצוח פולטני הריר הייחודי שלי, מפית רקומה בריר זהב להניחם עליה, ואם אפשר אז אני מוסיפה גם את השרפרף המצוייר כולו באילן היוחסין החלזוני שלי.
בדרך כלל כשאני מגיעה, אני מייד פורקת הכל ומסדרת במקום שידוע כנכון ואז אני מרגישה, באזור שבו יכול היה להיות לי עמוד שדרה, שאני בבית.
כל יציאה גוררת איתה תהיות קיומיות עמוקות. הלקחת את הבית כולו? או להסתפק רק בי.
כשזו רק אני, אז סכנת הקיום גדלה פי מי יודע כמה מונים.
זהו הזמן לפזר בקשות לעולם.
אנשים! בפוגשכם חשופית, 2 דברים אינם מומלצים לעשייה:
לפזר עליה מלח- מוות מיידי! הבנתם?
לדרוך עליה – זה לא איכס?
כל יציאה גוררת איתה תהיות קיומיות עמוקות. הלקחת את הבית כולו? או להסתפק רק בי.
ולכן כאשר אני חשופית מופלאה נטולת בית, שמי הוא אני. הכל גלוי, רך, עדין. הכל במצב מרגיש. משושי הרגשות שלי מפוזרים באופן אחיד על רקמת העור הרירית שלי, כך שכל זיע ותנועה שלכם- עליתי עליכם. כל מצב רוח שברירי ככל שיהיה נקלט אצלי.
קולטנים הם דבר טוב, אבל כשהם סובלים מעומס יתר, אני מעדיפה לקחת את הבית איתי, כי אז רק חלק ממני נמצא גלוי לחווית העולם וחלק- בתוך הבית, מוגן.
מוגן אמרתי?
זמן מצוין לשתי בקשות נוספות, אנשי-עולם יקרים.
בפוגשכם חילזון אילו הדברים שאינם מומלצים לעשייה:
לדרוך עליו. סגרנו שזה איכס, כן?!
לאכול אותו…
ולקבל ישירות למייל תכנים חדשים להתפתחות הרוחנית והאישית שלכם