המרגישים

בכל מקום בו שורה כאב ראוי לנו להכניס חמלה לתוכו. אומרים ‘אל תשפוט אדם עד שתעמוד במקומו’. האם המשפט הגיוני?

אין דרך להפריד אותנו מרגשותינו ותחושותינו, כי כך יוצרה המערכת המורכבת הזו שקרויה אדם. אנחנו יכולים להפגין את רגשותינו או שלא. אפשר לשאול האם במדינת

Wearing one’s heart on his sleeve תסכול ידוע כמומחה גדול בלהשתלט. כשמישהו מתסכל אותנו המח שלנו מביא מידית לתשומת לבנו בעזרת זכרונותינו, מצבים דומים של

להיות בעל רגישות לזולת זה משהו שקל לנו להבין, גם אם לא קל לבצע. יסוד מאסיבי וחשוב בבניין חיינו, אך האם אנחנו שם? רגישים לזולת?