טקס יום הזכרון
לשואה ולגבורה
בשם עוצמת רוח-האדם
כמה מילים לפתיחה:
התחלתי את עבודתי איתם כארבעה חודשים לפני הטקס כדי לשמוע את בקשותיהם ועצותיהם לגבי מהלכו ותכניו ואכן העלו רעיונות משובחים ששולבו בטקס. הבטחתי לעצמי שכל מפגש איתם, ולא משנה כמה מהם הגיעו אליו, יתן להם משהו לחייהם שמחוץ לטקס.
ההחלטה לעבוד עם הנוער ,מהשלבים הכי ראשוניים של הטקס, הביאה איתה סיפוק מרחיב אופקים ויצרה קבוצה שעבדה ביחד לשם מטרה משותפת והצליחה. המלצתי הכנה היא להכין את הטקס עם נוער משכבות גיל של כיתות י’א וי’ב בלבד. הנוער והילדים הצעירים יותר נחשפים די והותר לנושא מורכב זה.
הכוונה הייתה להגיש לקהל טקס בנימה אינטימית, למרות גודל קהלו וגודל המקום בו התרחש . כדי לתמוך בזה נבחרה מנחה שתפקידה היה להיות גם “מבוגר אחראי” על הבמה. וכך אם מישהו נזקק לעזרה, תמיכה או כל דבר אחר היא הייתה שם לעשות זאת.
הבמה:
מה שהוסיף ותמך ברצון לאינטימיות היה סידור הבמה.
במרכזה הונח שטיח סלון ביתי, עליו 3 כסאות מרווחים/כורסאות ומנורת-רגל גבוהה.
בירכתיה -7 משואות קרובות לגב הבמה במרחק שהתיר מהנדס הבטיחות בשל סכנת-אש.
וכן סידור כסאות-הקהל. במקום סידור בשורות נבחר סידור “חצי גורן”, עד כמה שהשטח איפשר.
ועוד על הבמה היה הגב שלה שהכיל:
מוזיקה:
- כרבע שעה לפני תחילת הטקס, הושמעה מוזיקה מותאמת שנבחרה בקפידה לשם כך, ברקע.
- מה שניתן למצוא ביוטיוב בר שימוש וכן אם יש לכם נגישות לחומרים אחרים באישור.הפסקתה של המוזיקה היוותה סימן לקהל לקשב.
- מוזיקת-הרקע ליוותה גם אנשים בעלותם וברדתם מהבמה , כדי שלא לייצר מרווחי-זמן לקהל בלא כל התרחשות.
ואז המנחה פתחה את הטקס ובקשה מהקהל לעמוד על רגליו.
מהלך הטקס:
- “נזכור” מאת אבא קובנר היה הראשון. נבחר לשמש חלופה לתפילת היזכור הידועה. הקריא אותו נער מתנועת הצופים תוך כדי הורדת הדגל לחצי התורן.
עבדנו ביחד על הקריאה תוך שימת דגש מהם הדברים שעבורו אישית הם המשמעותיים
ביותר ואיך לאפשר לזה להגיע אל הקהל. - השלב הבא מבקש מכם לבדוק האם תרצו שתהיה תפילת “קדיש” ותפילת “אל מלא רחמים”?אם כן, מי הוא הנושא את התפילות הללו? והוא זה שמוזמן לבמה ע”י המנחה.
- לפני מספר שנים נפטרה נאוה סמל ובחרתי אחד משיריה ושמו “מדברית”. בעבודת צוות מרגשת עם המנהל המוסיקאלי של חבורת-הזמר המקומית, המילים הולחנו והועלו על במת הטקס.וזו הזמנה לבדוק מיהם האנשים ברוכי-הכשרון אליהם אתם יכולים לפנות ו”להרים” פרוייקט דומה עם מילים שתמצאו לנכון להביא לכדי הלחנה וביצוע. הזדמנות להפגין עוצמה מסוג נוסף על במת
הטקס ולשתף חושים נוספים במתרחש. - מי הם האנשים המובילים את קהילתכם? האם ירצו לומר מילים מכוונות לערב שכזה? זה הזמן להעלותם לבמה. זה יכול להיות מנהל/מנהלת מוסד או ארגון, ראש מועצה/עיר וכדומה.
- משואות הזכרון שהודלקו היו 7.
6 לזכר כל אחד מהמיליונים והשביעית לכבוד עוצמת רוח-האדם.
ההדלקה שלהן פוזרה בין המרכיבים השונים של הטקס, מתוך שיקול לאפשר לקהל לעכל את הנאמר ונעשה אצל כל אחד ממדליקי-משואות הזיכרון.
מדליקי המשואות היו מתנדבים.
בנושא הדלקת המשואות הנה מספר נקודות בעלות חשיבות עבורי ולפיהן פעלתי:
- בני דור ראשון המבקשים להדליק משואה נענו מיידית ובתודה.
- הרכב מגוון של מדליקים. ז”א בני דור ראשון, דור שני, דור שלישי, נציגים מניצולי השואה מצפון אפריקה ולא רק מאירופה וגם אנשים שלכאורה לא גדלו עם קשר משפחתי לשואה אך נושאים את צריבתה בליבם.
- כל אחד ממדליקי המשואות נשאל אם יסכים לעלות לבמה עם נציגי דורות משפחתו. הוכחה מיידית לקיום העוצמה והעברתה מדור לדור. היו מביניהם שעלו מלווים 4 דורות של משפחתם לבמה. מרגש ומרטיט.
- כל אחד מהמדליקים התבקש לכתוב קטע קצר לפי רצונו ויצירתיותו הקשור לעוצמת רוח-האדם בהקשר של השואה. עבדתי עם כל אחד מהם על הנוסח ועל ההקראה כדי להקטין התרגשות ואי הבנות בזמן הטקס עצמו.
וזהו הזמן למשואה הראשונה.
הסרטון צולם ב-2019
- מספר מרכיבים בטקס נוצרו לשם המחשה לכמה שיותר חושים של עובדת העברת עוצמת רוח-האדם מהשואה ועד היום.מרכיב, לו קראתי, עבר עבר הווה, נכנס כאן לטקס.
פעמיים לאורך הטקס היה החלק הזה. פעם אחת על ידי נערה ובשניה – נער.
ביושבם על הכסא הראשון (מבין השלושה שבמרכז הבמה), הקריאו קטע בגוף ראשון על אדם שהיה בשואה ולא שרד אותה והפגין את עוצמת רוח-האדם. בחרנו את אתי הילסום ואת מרדכי אנילביץ’.
ואז עברו אל הכסא האמצעי והקריאו בגוף ראשון קטע על ניצול שואה ששרד, עלה ארצה ומת בה.
נבחרו רחל הילר וארנו שפיגל.
ואז עברו אל הכסא האחרון ושם סיפרו על עצמם. מי הם ובאיזה אופן הם מצאו שעוצמת רוח-האדם התגלמה בהם.
בזמן הדבר הזה בגב הבמה במצגת הייתה שיקופית ובה 3 תמונות. שתיים ריקות והשלישית, לפי המיקום על הכסאות שעל הבמה, תמונתו של הדובר.
ובתמצית, 3 דוברים בתוך קול אחד, בגוף ראשון של המבצע/ת:
עבר – יהודים שניספו
עבר – ניצולי שואה שעלו ארצה ובה סיימו את חייהם
הווה – הנערה/נער שהקריאו את כל המרכיב הזה בטקס
- בטקס שלנו שולבו בנות מחוג המחול בישוב. בשל מצב מאתגר אליו נקלעו הבנות, קבלנו בפועל הוכחות לעוצמת רוח-האדם מעצם העובדה שהעלו קטע מחול שאת הכורואוגרפיה שלו הכינו בעצמן כמו את בחירת המוזיקה (נתן גושן המופלא עם “יודע”) והחלטת התלבושות.
קטע המחול, שעל פניו הרגיש לי כלא נכון לשילוב בתחילת תכנון הטקס, התברר כאלמנט מקשר ומגשר של הנושא ברבדים נוספים עבור הקהל.
האם יש לכם קבוצת-מחול שכזו או דומה לה? ואולי זו קבוצת-מחול של אנשים בוגרים, העושים זאת להנאתם? כולם מתאימים ביותר להכין קטע מחול יחודי. - חבורת הזמר המקומית, בנוסף ל”מדברית” של נאוה סמל, שרה את גרסתה ל”ים הרחמים” המצמרר של קובי אפללו.
- מרגע תחילת העבודה עם בני-הנוער צילמתי אותם והם את עצמם בכוונה מראש ליצור קליפ קצר המלווה את התפתחות היצירה של הטקס.
הקליפ, הוכן על ידי איש מקצוע משובח והוצג על המסך שבגב הבמה כחלק מהמצגת. הוא הוצג על ידי המנחה, במילים מעוררות סקרנות, טרם הקרנתו. - בחתימת הטקס, לשירת התקווה, הוזמנו כל משתתפי ויוצרי הטקס לעלות לבמה ולהתרגש בשירה משותפת עם הקהל.
ולקראת יציאה לדרככם עם הטקס:
הטקס, כאמור, נרקם מתוך רצון אישי עמוק שלי להפעים ולהעצים לבבות ולא רק לפצוע אותם עוד יותר בהקשר הבלתי אפשרי והבלתי נתפס של השואה.
במידה ומשהו כאן מתאים לכם, אנא קחו אותו והגישו לקהלי-היעד שלכם.
הכל, מבחינתי, ניתן בלב רחב ומתוך רצון לפזר ריפוי רחב ככל שניתן על פציעות השואה שקיימות מאז ותהיינה, כנראה, קיימות גם בעתיד.
ענת
