כאב הוא גיבור-על ביכולותיו להביא שפיטה אל תוך מערכת יחסים בין אנשים

מקטינים את סבלו, מגדילים את כח גבורתם הם או של אחרים על שעמדו בתופת גדולה יותר, נותנים עצות על סמך ניסיונם. וכל זה מתוך רצון למה שנראה בהחלט ככוונה אמיתית לתמוך ולעזור.

אם נתבונן על הסיטואציה מכיוון שונה נראה שמה שקרה שם הוא גם זה:

1. הפחדה ממצבים חמורים יותר ויכולות גבוהות של אחרים.
2. מתקפת מידע. זה דבר שיכול גם להציף בעודף מידע וגם להקשות את הכלתו. בנוסף יהיו מצבים שמדווחים לסובל שאינו יודע איך לטפל בעצמו או שאין לו ידע מספק על עזרה מותאמת.
3. ומעל כולם- מתקיימת שפיטת הכאב ובעליו.

האם זו התמיכה והעזרה שהיינו רוצים אנחנו לקבל? סביר להניח שלא.
אז מדוע לנו להציע כזו לאחר?
כמובן שיש מקרים בהם תהיה אוזן קשבת אמיתית למספר על כאבו כולל עצות מהלב, אך רבות מידי הפעמים בהן נמצא את מה שהבאתי כאן בדוגמא.

נשים מכירות זאת היטב ברגע שמתחיל דיבור על הריונות ולידות. מה שמתרחש הוא הדבר הבא- כל אחת מספרת את חווייתה האישית בנושא, כש'המנצחת' היא זו שכאבה וסבלה יותר מכולן, והנה היא כאן מחייכת את מדליית הזהב לה זכתה בעקבות יכולותיה העוצמתיות.

והנה לנו תחרות בנושא כאב כשבבסיסה נמצאת השוואה. יש מנצח ויש מפסיד ויש שיפוט המחליט מי הוא מי.זאת אומרת שכאשר כאב נכנס לשיחה ,מתחיל סוג של תחרות וכמו בכל תחרות מתקיימים גם השוואה ושיפוט.

כל המהלך שתיארתי הוא חמקן מקצועי.
אגו האדם בעל יכולת להסתיר מאתנו התנהלויות מסוג כזה. כלי העבודה שלו יעילים ביותר – השוואה ושפיטה. שני אלו פוגעניים ועל כן הרסניים לכל מערכת יחסים שהיא.

מספיק שנהיה מודעים לקיום הפוטנציאל הזה שקיים בשיחה על כאב, כדי שנוכל לקבל החלטה שאנחנו לא לוקחים חלק בבית משפט שדה שכזה.

להבחין, להיות מודעים ולהסכים לבחור אחרת, כי הרי זה שסובל מכאב, אינו זקוק להגברת הקושי שהוא חווה על ידי שפיטתו.