חיפוש
  • Anat Becker

עיניים

אני פוגשת את שלי הרבה פחות ממה שאחרים פוגשים.

ואז זה כמו בדרך אגב. כשהן רואות. ללא מאמץ, רק מתוך התפקוד עליו הן אמונות.

שימושיות וחשובות ויקרות לראיית החיים שלי כאן.

העיניים הללו שלי הובילו אותי במסע ההסכמה.

דובקת בפירוש המילולי של ראייה וממשיכה כאן:

ההסכמה לראות. לא דורשת ממני דבר, אני פשוט רואה בעזרתן.

ויש את ההסכמה להראות אותן. לא ממקום של יופי כזה או אחר, אלא לחשוף איתן עולם פנימי ויכולת ולחשוף בעזרתן עולמות פנימיים דרך זוגות עיניים אחרות. וזה- כבר סיפור אחר לגמרי.

במסע ההסכמה שלי לעיניים שלי עברתי לאחרונה בדרכה של ידיעה.

עיניים לי שתיים.

אחת רואה אל העבר. נזכרת. מתענגת או נעצבת.

האחרת רואה אל העתיד. הבטחותיו והפחדותיו.

ויודעת שהעין החשובה מכל, שהותקנה אף היא עם לידתי ובה התחלתי להשתמש רק הרבה שנים אחר כך היא העין השלישית.

לא מפרגנים לה מספיק לזאת העין ובעצם, מסתבר, שצריך להסכים לנוכחותה כדי לעשות בה שימוש.

ודוקא זו היא, המופקדת על ההווה. זה שחולף לו בכל רגע והופך לעבר וזה שתכף יגיע ויהיה ההווה של עוד רגע מכאן.

כי החיים תמיד מתרחשים רק בהווה. לא שיש כאן חידוש או משהו...אבל לחיות ככה זה מספק הרבה יותר.

את ששייך לעבר אפשר רק ללמוד לחבק ולחמול.

ואת ששייך לעתיד אפשר רק להניח בצד כי בלוא הכי אינו גלוי.

כל מה שבאמת כדאי לעשות הוא לראות את ההווה ולעבוד בו.

כי הווה הוא מקום עבודה ראוי ביותר, שכרו הרבה יותר גבוה מהצפוי והידוע.

זה אומר עבורי עשייה מתוך התשוקה שאני אוהבת לעשות דברים איתה ומתוך השמחה והאהבה לעשייה שלי גם בחלקים שאני לא אוהבת כמו גיהוץ למשל או ענינים של ניירת.

לראות איתה, עם השלישית, זה להפתח, לשחרר, להרפות, לאפשר ולהכנע.

כן להכנע ! לרגע הזה ממש עכשיו ולדעת שמה שיגיע עוד רגע- אני ערוכה אליו ויודעת שגם שם אעשה מתוך תשוקה, שמחה ואהבה.

אוהבת את העיניים שלי יותר ויותר.

מודה לעיניים שלי, לכל שלושתן.


15 צפיות