תפריט
האתר בתהליך שדרוג
האתר בתהליך שדרוג
לגוף יש צרכים אך במשך הזמן גוף דורש מאיתנו עוד ועוד. כך למשל נרצה עוד חפצים, עוד מערכות יחסים, עוד מזון, עוד כסות לגוף שהם מעבר לצרכי הקיום שלנו. ולמה שנרצה עוד ועוד? קיום פיזי מדווח לנו על נפרדות מעצם העובדה שלכל אחד גוף משלו ונתיב חיים משלו. כעת יש לא רק גוף אלא גם השוואה. אנחנו כבר לא מסתפקים במה שיש לנו לקיום שלנו, אלא רוצים עוד ועוד כשהמנוע לכך הוא להרגיש שווים. תרתי משמע. אם נרגיש שווים נהיה מסופקים ורגועים.
קל יותר לזכור שאנחנו לא רק גוף בתקופת הינקות והילדות שלנו. שם ידענו את עצמנו, את מהותנו העוצמתית והמופלאה והרגשנו בה.
קיום אנושי בגוף אינו מתאפשר רק על ידי היווצרותו של גוף פיזי. המרכיב הנוסף שקיים הוא אנרגטי ורבות קרוי נשמה. זה הרכיב שמאפשר חיבור לחוויית הקיום האנושי המלאה עם חומר ורוח רוח וחומר.
קל יותר לזכור שאנחנו לא רק גוף בתקופת הינקות והילדות שלנו. שם ידענו את עצמנו, את מהותנו העוצמתית והמופלאה והרגשנו בה. ברוב המקרים, עם השנים אנחנו נחשפים לכך פחות ופחות. החיים עצמם מספקים לנו תוכן שבו אנחנו עוברים דרך קושי ואתגר, כך שאנחנו מוצאים את עצמנו חיים יותר דרך הקיום הפיזי וצרכיו ופחות דרך הקיום של מהותנו.
בהתבגרותנו, יש מצבים בהם יבליח לו זיכרון של משהו פנימי ויציב כזה שמספר לנו שאנחנו אכן נפלאים ועוצמתיים. יהיה קשה לקחת את זה ‘החוצה’, כי אתגרי החיים יגרמו לנו להיות ‘עסוקים מידי’ ופחות פנויים לשהות בו. ודווקא שם זה המקום שביכולתו להביא שלווה לכל חלקה ונושא בחיינו.
מרכיב נשמתי מעצם מהותו, רק נמצא. הוא אינו דורש דבר ואינו תובעני. פשוט הווה. כדי להרגיש אותו עלינו לנהוג מתוך למידת צמצום עצמי. התכנסות אל תוכנו האמיתי שבפנים, למרות החוץ שתמיד מאתגר רצון כזה.
איך אפשר להגיע לצמצום עצמי כזה?
דרך אחת ללמוד אותו היא על ידי צמצום גירויים חיצוניים שמפעילים אותנו. הנה כמה דוגמאות לכך-
* אפשר ללמוד שלא להיפגע מהבעת פנים של מישהו,
* לאכול רק עד ‘רבע לשובע’ כי השובע יגיע 20 דקות אחר כך מעצמו,
* לבדוק האם חולצה נוספת בארון היא אכן הדבר לו אנחנו זקוקים או שכל הללו הם רק דרכים לפוגג את קשיינו בחיי היומיום הטכניים והרגשיים.
צמצום עצמי הוא מקום המפגש שלי עם אור תמידי שמתקיים בי ומקיים אותי. זה המקום בו אני פוגשת את האור שקיים באחרים ואת אור הקיום כולו.
האם תחושת הפיצוי של לכעוס בחזרה, לאכול עוד ועוד כי טעים ולמלא מדפים בבגדים שאין לנו צורך בהם אכן יבטלו את תחושותינו הקשות? יתכן ויהיה שם פיצוי רגעי, אך אין ביכולתו להחזיק מעמד, ונמצא עצמנו מחפשים אחרי צורת הפיצוי הבאה מהר מאד.
צמצום עצמי הוא מקום המפגש עם מי שאני. האני שאינו משתנה כי מישהו הכעיס אותי או כי הגוף שלי רוצה עוד חולצה או עוד מזון, צמצום עצמי הוא מקום המפגש שלי עם אור תמידי שמתקיים בי ומקיים אותי. זה המקום בו אני פוגשת את האור שקיים באחרים ואת אור הקיום כולו.
ההיזכרות במקום הזה, החזרה אליו והשהייה בו היא היא הצמצום העצמי שהרוחניות מביאה אלינו.
מתוך המקום הזה קל לנו ביותר לראות צמצומים עצמיים נוספים שאנחנו יכולים לקחת בהם חלק אישי.
כך יכול להתקיים צמצום הצריכה שלנו למה שנחוץ לנו באמת, לא מתוך סיזיפיות אלא מתוך תשומת לב.
חיים מתוך פחות נטירת טינה, פחות שפיטה, פחות שקיות פלסטיק, פחות חומרים מסכני קיום של כל מה שנמצא בפלנטה שלנו ולכן ביקום כולו.
אנחנו חלק מהקיום הזה ולכן יש לנו את המסוגלות להשפיע ולעשות מעשה ואפשר להתחיל בקטן ולמחזר בקבוקים, או לצרוך בקפדנות חדשות מהסוג שמוריד אותנו מטה, או להיעזר בתמיכה ריגשית רוחנית או אחרת, או להקפיד על אכילת מזון איכותי ועוד ועוד.
הדרכים רבות כל כך וכל אחד יכול למצוא ולבחור באיזו דרך הצמצום העצמי שלו מפגיש אותו עם חיים איכותיים יותר ויותר.
ולקבל ישירות למייל תכנים חדשים להתפתחות הרוחנית והאישית שלכם
