הנץ יכול לראות ממרחק 80 מטרים חפץ בגודל של סנטימטר אחד בלבד.
ידוע לנו על סרטנים שרואים הרבה יותר צבעים מאיתנו. מה יכולת הראיה שלנו מלמדת אותנו על עצמנו?
איך זה להיות רואה למרחוק?
* זה להיות בעליה של יכולת מוערכת.
* זה להיות מאובזר במערכת ‘רדאר’ שקולטת לטווחים ארוכים שכוללת הרבה אנשים ומצבים.
* זה לא להזדקק למשקפי ראיה למרחק.
* זה לייצר עתידים אפשריים והתנהלות מותאמת להם.
* לפעמים זה אפילו לצפות עתיד מסוים יחיד ומדויק.
איך זה להיות קצר רואי?
* זה להיות בעליה של יכולת שאינה מוערכת דיה.
* להיות מאובזר במערכת ‘רדאר’ שקולטת לטווח קצר שכולל מעט אנשים ומצבים.
* זה להזדקק למשקפי ראיה למרחק.
* זה להיות בפוקוס על מה שקרוב ולכן זה להיות יכול בקלות רבה יותר לחיות כאן ועכשיו.
יש בחיים בעולם יותר על מה להסתכל ממה שנראה לעין, יש כאן הזדמנות לראות את מה שמחוץ לנו.
קרוב או רחוק?
ראיה למרחוק הוטבעה בתרבות שלנו כבעלת ערך חשוב ורצוי.
קרובו, קוצר ראיה, הפך להיות פחות מוערך וקיבל תפקיד בהגדרות שרבות מהן סטראוטיפיות.
הרואה למרחוק נתפש כמנוע לשינוי ותנופה וכרחב אופקים, תרתי משמע. הוא מסוגל להבחין באפשרויות מרובות מתוך מצב עכשווי ולהן סוגי מענה מוכנים מראש. מוכן ומצויד לתרחישים עתידיים מרובים.
הרואה למרחוק נתפש רבות כמי שמייצר תקווה לעתיד שבאופק.
קצר הרואי נתפש כממוקד או ממוקד מידי ובהשוואה לרואה למרחוק, בעולם המודרני, הוא נתפש פעמים רבות כנחות ומוגבל. האמנם נחות ומוגבל?
כדי לענות על שאלה זו נעבור דרך שאלות נוספות שהתשובות להן שייכות הן לגלוי ולמה שעולה בנו אוטומטית והן למה שמתחת לפני השטח וסמוי יותר.
שאלות עבור ‘רואה למרחוק’:
1. מהו הטווח הקרוב והרחוק ביותר של ‘הרדאר’ שלי?
2. כמה זמן ואנרגיה נדרשים לי לתהליך יצירת תרחישים ומתן מענה עליהם?
3. מה רגשותי ומחשבותי כשאני יוצר תרחישים אילו?…
4. מה התיחסותי לאזורים שנקראים ‘קרובים’ כמו צרכי שלי, כמו אנשים קרובים אלי וכמו מצבי הווה?
5. האם יש מקומות בהם נכון שאראה שלא רק למרחוק?
שאלות עבור ‘קצר-רואי’:
1. מהו הטווח הקרוב והרחוק ביותר של ‘הרדאר’ שלי?
2. כמה זמן ואנרגיה מוקדשים למה שמגלה הרדאר בטווחים שלי?
3. מהי ההתייחסות שלי למה שמחוץ לטווח קליטת הרדאר שלי?
4. מהי מידת המיקוד שלי בי ובסביבתי המאד קרובה, והאם אני יוצא נשכר ממיקוד זה?
5. האם יש בי מוכנות להתנסות בראיה רחבה יותר?
הבחירה להעלות נקודות למחשבה דרך ניגודים שמביא חוש הראיה, היא מכוונת. החיים בגוף הם של ניגודים בין חומר לאנרגיה, בין גוף לנשמה. דרך ניגודים קל יותר להבחין במשהו חדש או אחר.
מאחר ויש שם-בחיים בעולם-יותר על מה להסתכל ממה שנראה לעין, יש כאן הזדמנות לראייתנו את מה שמחוץ לנו, לספר על האופן בו אנחנו מתבוננים על עצמנו. זה שלב חשוב וטוב להיות בו מאחר ובעקבותיו יש לנו הזדמנות להעצמה אישית ובעזרתה לחזק, לשפר ולחגוג את החיים.
ולקבל ישירות למייל תכנים חדשים להתפתחות הרוחנית והאישית שלכם