תפריט
האתר בתהליך שדרוג
האתר בתהליך שדרוג
6 הם הדברים שמוגדרים כיום כטעמים.
4 מזוהים בקלות- מר, מתוק, מלוח וחמוץ.
אחד אינו טעם כלל, כי אם כאב וזהו החריף, ואחד אחרון, שהוא בכלל פרשנות של חוש הטעם למזון שמתובל או טעים ביותר, ושמו אומאמי. המאחד את כל השישה הוא שהם נחווים בחלל הפה.
השישייה הזו היא מנעד מרתק. מטרתה לאפשר צריכת מזונות כדי שיתקיימו חיים בגוף פיזי. ההעדפה שלנו תהיה תמיד למזונות שאנחנו נהנים מהם ומענגים אותנו. הדרך לדעת מהם המענגים עוברת תמיד דרך בדיקה, ז”א טעימה. תהליך טעימה מכיל בתוכו את האפשרות שמה שנטעם יענג אותנו, אך גם שיעורר סלידה. מהלך פשוט לכאורה, שמכיל בתוכו הסכמה בסיסית להתנסויות חדשות.
מה שתפקידו לאפשר חיים של גוף, עובר דרך מנעד שבקצהו האחד טעים ונעים ובקצה האחר כואב ואף מבחיל
האם אנחנו הרפתקני טעמים? האם אנחנו הרפתקנים בחיינו?
ההסכמה לטעום מלמדת אותנו רבות על עצמנו ועל מיקום חסמים אפשריים בהתקדמות שרצויה לנו אך לא מתרחשת.הניגודיות בין המענג למסליד, מייצרת החלטה מיידית נטולת חשיבה אם אנחנו אוהבים או לא אוהבים את הטעם.
כך שמה שתפקידו לאפשר חיים של גוף, עובר דרך מנעד שבקצהו האחד טעים ונעים ובקצה האחר כואב ואף מבחיל. בין 2 הקצוות אלו יושב לו אזור מענין ביותר שיכול ללמד אותנו רבות. ממש שם אנחנו נעשים פעילים בקבלת החלטות. זהו האזור של טעמים שהם לא טעימים במיוחד, אך נחליט שזה בסדר לאכול אותם כדי להזין את גופנו בחומרים בוני חוסן פיזי.
רצון והחלטה חופשיים נעשו פעילים. יש לנו זכות בחירה והיא נוכחת יותר דווקא באזורים שנחשבים ל’אפורים’ ושנמצאים בין טעים למגעיל. חוש הטעם כמנטור להפעלת שריר הבחירה החופשית.
