תפריט
האתר בתהליך שדרוג
האתר בתהליך שדרוג
עבור הבריטים, הפגנת רגשות כלפי חוץ נחשבת כחוסר נימוס. אל לנו להפריע את חיי האחר במה שעובר עלינו. יש לשמור על איפוק אפילו בעת סערת רגשות. יש בכך זקיפות קומה והדרת כבוד. התנהגות ראויה של אדם משכמו ומעלה.
כל כך הרבה מונחים שיוצרים ומניעים קבוצות מועדפות יותר ומועדפות פחות.
קבוצות יוקרתיות יותר ויוקרתיות פחות. הנטייה הכללית שלא רק אצל בריטים היא- בואו, עשו טובה ואל תשתפו אותי ביותר מידי!
מראה הפנים כמעט שאינו מסגיר דבר.
השטחה שכזו של הרגשות לכדי מה שיכול להיחשב כייצוג ההולם ביותר של עצמך כשאתה יוצא החוצה אל העולם ופוגש עוד מבני- מינך, ז”א אנשים.
בואו ניקח את זה מפורט יותר כדי להבהיר.
יש את אי הפגנת הרגשות כלפי חוץ ויש את אי הפגנת הרגשות כלפי פנים. בכל מקרה מדובר כאן ב’מידי’ רגשות או החוצה או פנימה. שתי האפשרויות מהוות מעין משרד חוץ ומשרד פנים של מדינת ‘אני’.
נתחיל בראשון – אי הפגנת רגשות כלפי חוץ.
שימו לב לעברית שבה בחרתי להשתמש עם המילה הפגנה.
הפגנה היא דרך של קבוצת אנשים להביע באופן פומבי את דעתה, ובפרט את מחאתה, בנושא מסוים. בהפגנה מוגש משהו בעוצמה כשלרוב מדובר באקט שמוציא החוצה אנשים לרחובותיהם הפיזיים או הוירטואליים.
הפגנה מספרת על חוסר ההסכמה להשתיק, להסוות ולהדחיק.
די! מספיק! הגיע הזמן להביע את עצמנו!
יש הפגנת רגשות שמספרת את סיפורם של רגשות שלא נבלמו במה שנהוג לקרוא לו ‘בזמן’.
בכוונה השתמשתי במונח ‘הפגנת רגשות’ שכן יש בו הרבה מהשפיטה את המרגיש. האם הוא הוא או שהוא מי שאנחנו מצפים ממנו להיות או מי שאנחנו מכריחים אותו להיות?
אדם שמפגין את רגשותיו, זה שרגשותיו מציפים את סביבותיו, כי הם מרובים כל כך ומגיעים לכך שהם מציפים אותו וגולשים אל מחוצה לו הוא אדם שקוראים לו רבות ‘יותר מידי’.
לא הכרח הוא שהמרגיש מרגיש מידי, הוא בהחלט יכול להיות מי שהוא באותנטיות שלו. כן הכרח הוא שמי שמודיע לו זאת, מרגיש כך שהוא מותקף במידי רגשות של המרגיש.
״אין דרך להפריד אותנו מרגשותינו ותחושותינו, כי כך יוצרה המערכת המורכבת הזו שקרויה אדם.״
רבים יכולים להזדהות עם התאור הזה- ‘המרגיש’
מאחר והחברה המודרנית המערבית באם היא בריטית או לא, עסוקה מאד בניסיונותיה ליישר את הקמטוטים שיוצרים רגשות . רגשות שהם אפילו רק בהבעות פנים. הדבר הזה הביא לכך שרבים ימצאו את עצמם שופטים את עצמם שהם סוג של חריג יוצא דופן שיש להכניסו לשורות הנורמה ולוקחים תרופות כדי להשתיק את רגשותיהם.
משמח ביותר לדעת שישנן דרכים לעשות זאת עם עבודה פנימית ובעיקר רוחנית. ז”א עבודה אישית עם היעזרות במרכיב הרוחני שנמצא בנו ופעיל תמיד. יש בכך למידה של חיים בצורה שונה מזו שלימדו אותנו עם דרכים לחיות עם רגשות ולא בלעדייהם, עם מה שהם מביאים אל כל אחד בעוצמה הטבעית שלו מבלי להיות מועמד לכסא הנאשמים בבתי המשפט של ‘יותר מידי’.
הדרכים הללו של עבודה פנימית רוחנית
מהוות את האפשרות השנייה מבין השתיים. זוכרים? יש את אי הפגנת הרגשות כלפי חוץ ויש את אי הפגנת הרגשות כלפי פנים. לקבל את החרות להרגיש בצורה שמאפשרת שינוי וצמיחה. איש איש ואישה אישה עם הדיוק הפרטי. המרכיב הרוחני יתמוך ויאפשר את הדיוק הזה.
הקסם שבכל הענין הוא שעבודה עם האפשרות השנייה תגיש את מטעמיה גם לאפשרות הראשונה.
ז”א ניתן להרגיש ואפשר ללמוד לעשות זאת בצורה אחרת, כלפי עצמי עם עצמי ומשם כלפי חוץ עם אחרים.
כי הרי מה הוא האדם אם לא יצור מרגיש?
אין דרך להפריד אותנו מרגשותינו ותחושותינו, כי כך יוצרה המערכת המורכבת הזו שקרויה אדם.
עולמות ישנים מתחלפים, צורות ישנות גם הן מתחלפות. האם יש לנו אמונה שדבר כזה אפשרי? שאלה מצוינת ששווה התעמקות אולי לכתבה אחרת, אך בינתיים ביננו לבין עצמנו עם קריאת השורות הללו.
אוהבת להזכיר שיש ערך רב בלהשאיר פתח לחדש האחר והשונה להיכנס לחיינו.
ולקבל ישירות למייל תכנים חדשים להתפתחות הרוחנית והאישית שלכם
