באנגלית יש ביטוי שמתאר אדם שחושף את רגשותיו האמיתיים ומסתובב איתם כך חשופים בעולם. זהו מי שלובש ואפילו עונד את ליבו על שרוולו, Wearing one’s heart on his sleeve.
יש אומרים שהביטוי נולד בימי הביניים בעת משחקי קרבות האבירים. האבירים, שלבשו שריון על גופם לשם הגנה, היו קושרים את מטפחת אהובתם כקמע להצלחתם במשחק הקרבות. כך שסביב זרועם על גבי השריון גלוי לעיני כל התנופפה לה מטפחת שחשפה והודיעה לכל הצופים מי היא זו שלב האביר שייך לה.
השיריון תומך במטפחת, או שמא זה הפוך לגמרי?!
אפשר להמשיל את עניין ענידת הלב על השרוול גם לסושי מסוג inside out.
בסוג זה של סושי האורז מצפה את האצה מבחוץ ולא להפך. מקובל בדרך כלל בענייני סושי שהאצה האחידה במרקמה והיציבה, היא זו ש’שומרת’ על הפנים הרך והמתקשה להתגבש של האורז ולכן נמצאת בחוץ. ב inside out האצה נשארת בפנים תומכת ומאפשרת לאורז הרך והגרגרי להיחשף החוצה במלוא יכולותיו.
אפשר להסתכל על ההתנסויות הללו שלא רק כמפגני ראווה ליכולותיה של אצה או אלו של אורז וגם לא כמפגני העדפה כמו מטפחת של עלמה מימי הביניים. אפשר להסתכל עליהן כהרחבת החוויה הרגשית שלנו סביב כל דבר ונושא.
קחו לדוגמא חוויה שחוויתם לאחרונה והביאה איתה לחייכם תסכול.
תסכול ידוע כמומחה גדול בלהשתלט.
משתלט על מחשבותינו, על רגשותינו וגם על אזורים שבהם דווקא הרגשנו שבהם יש שקט ושלווה ולו יחסיים. יכולותיו של תסכול הן כאלה שהוא מבצע סוג של ‘העתק הדבק’ שמתרחש כמו לא הייתה לנו יד בדבר. וכשמשהו אחד מתסכל אותנו כמו הדבר שבחרתם, המח שלנו מביא מידית לתשומת לבנו בעזרת זכרונותינו, מצבים דומים של תסכול מול אותו אדם שהיו כבר בעבר, או של תסכול דומה מול אנשים אחרים.
על כל זה מתווספים להם דברים נוספים, שלפני כן לא מצאנו בהם דופי וכשאנחנו חווים תסכול ראה זה פלא- נמצא גם בהם משהו שאינו תקין לדעתנו.
כך שתסכול מקבל עכשיו מרחב מחייה גדול הרבה יותר ממה שהיה כשרק קרה מה שהביא אותו עלינו. זוכרים? היה משהו שהתחיל את הכל ושהביא לתחושת התסכול הראשונית.
תסכול ידוע כמומחה גדול בלהשתלט. כשמישהו מתסכל אותנו המח שלנו מביא מידית לתשומת לבנו בעזרת זכרונותינו, מצבים דומים של תסכול מול אותו אדם שהיו כבר בעבר, או של תסכול דומה מול אנשים אחרים
אפשר לאפשר לעצמנו לתת תשומת לב להבנת המצב בו אנחנו נמצאים
יש לנו את היכולת להרגיע את מה שנוצר שם עבורנו. הכוונה היא בפשטות לעצמנו בתוך מחשבותינו ורגשותינו, לעצור לרגע ולחשוב על הגודל שקיבל תסכול ביחס למה שקרה באמת בחוויה שלנו. זו תשומת לב אחת.
להתבונן בעיניים אחרות
תשומת לב נוספת היא זו – קחו את החוויה הזו שבחרתם ותנו לעצמכם רגע להתבונן עליה בעיניים אחרות, מתוך נקודת מבט שונה. מהן אותן עיניים? הן משמשות כמו קרניים עדינות שאנחנו שולחים כדי לזהות משהו שלא היה גלוי בפנינו כאשר היינו בלהט הרגע, בלהט התסכול. ומתוך השאלה האם מה שיש בסיטואציה זה רק תסכול? אפשר לשאול גם-האם יתכן שיש שם גם שברי חוויות של שמחה רגעית או סיפוק קטן שנדחקו מעוצמת התסכול?
יש לנו נטייה להתייחס רק למה שמציג את עצמו כגדול יותר או כבעל נפח גדול יותר, לדבר שנכנס בכל הכח ושמכריח אותנו לתת לו את הריבונות עלינו. הוא המחליט עלינו וכופה עלינו מהלכים. זה בדיוק מה שקרה עם התסכול, אם נשתמש בדוגמה שלנו.
(FEEL – להרגיש) יש חלופה. לעצור ולהרגיש. ענת בקר
לעצור ולהרגיש
יש חלופה. לעצור ולהרגיש. ואז, אם רוצים בכך, לומר- רגע, אני חווה תסכול והוא יצא מגבולות מה שקרה כאן ולכן קשה לי כל כך. להכיר ולהבין את זה ולכן מה שמתאפשר הוא להכניס את הכל למסגרת חדשה, שמרוככת רק מעצם ההכרה שכך הוא הדבר. מעבר לכך זה מאפשר לנו ולאלו שסביבנו להיות ברורים יותר ולדייק את מה שאפשר לעשות כדי לשנות ולשפר את המצב.
בשפת אבירי ימי הביניים או בשפת הסושי, ניתן לומר שמה שחיצוני וקשיח- תסכול- יכול להנות מתוספת היפוך על ידי מטפחת או אורז.
שני הצדדים גם יחד, חיצוני ופנימי, רלוונטיים להרחבת מנעד הרגשות והפתרונות לסיטואציה. להסכים ולהתבונן אל מעבר למה שחזק יותר או גדול יותר ולתת מקום גם למה שבפנים מוצנע ובלתי מתלהם. להיות נוכחים ברגע הזה ולא בזכרונות עבר ובעתיד בלתי נודע, ואז בפשטות להרגיש וללמוד לשנות, לרכך ואף לפוגג.
לענוד את ליבנו על שרוולנו עם רגשותיו בשמחה ובגלוי כי יש בכך מהצמיחה וההתפתחות האישית לטובתנו ולטובת כל סביבתנו. יש בכך הכרה ביכולותינו והתעצמות בעזרתן.
כי להרגיש זה להיות בן-אנוש. אדם שחי בעולם.
ולקבל ישירות למייל תכנים חדשים להתפתחות הרוחנית והאישית שלכם